לאחי ורעי האהובים והחביבים:
הנה ימים אלו ימי ספירת העומר וחייבים לדקדק בכל עניין של בן אדם לחברו יותר מבכל ימות השנה.
השנה מחולקת לזמנים, כמו שיש חורף, קיץ, סתיו ואביב כך יש חודש הרחמים והסליחות,זמן בין המצרים, זמן חג הפסח שהוא זמן של אהבה ואחוה וקירבה להקב"ה מאהבה, וזמן הזה של ספירת העומר שהוא זמן מיוחד לבן אדם לחברו.
והנה מובא בשולחן ערוך בהלכות צדקה (יו'ד סי' רנ"א ס"י): מי שבא ואומר "האכילוני" (תנו לי לאכול) אין בודקין אחריו אם הוא רמאי אלא מאכילין אותו מיד, היה ערום ובא ואמר"כסוני" (תנו לי בגדים להתכסות) בודקין אחריו אם הוא רמאי, ואם מכירין אותו מכסין אותו מיד, עכ”ל.
ופה למדים יסוד גדול: מי שבא ואומר אני רעב – לא מחכים, לא בודקים אם הוא ישר או לא –מיד נותנים לו לאכול. מי שרעב לא מחכים רגע אחד, לא מבררים ולא כלום, אלא מיד עוזרים ומסעיים למי שרעב. וגם לומדים שמי שערום – לא חייבים להזדרז, אלא אפשר לברר עליו אם הוא ישר או לא.
והנה מצוות הצדקה והחסד אינה רק בגשמיות – באכילה ושתיה, אלא גם ברוחניות, אדם שבא ואומר שרעב הוא לדבר ה'ורוצה לאכול, ואין אוכל אלא תורה שזה האוכל של הנשמה,לא מחכים רגע אחד ולא מהרהרים, אלא מיד חייב למסור נפש ולעזור לרעב ברוחניות, לחזק וללמד כל מה שאפשר.
ומה שמצאנו באותו תנא ששם שומר בפתח בית המדרש שלא יכנסו אלא רק מי שתוכו והחיצוניות שלו אותו דבר, זה היה זמן מיוחד שאז נבנו היסודות של עם ישראל בתורה שבעל פה, אבל בכל זמן אחר חייב לתת לרעב תורה בלי לבדוק.
וכך אפשר לבאר גם במצוות פדיון שבויים, מובא בשולחן ערוך (יו"ד סי' רנ"ב ס"א): פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן ואין מצוה גדולה כפדיון שבויים, הלכך לכל דבר מצוה שגבו מעות בשבילו, יכולים לשנותן לפדיון שבויים, עכ"ל.
ועוד מובא בשולחן ערוך (שם ס”ב): המעלים עיניו מפדיון שבויים עובר על "לא תאמץ את לבבך" (דברים, טו) ועל "לא תקפוץ את ידך" (שם) ועל "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא יט,טז) ועל "לא ירדנו בפרך לעיניך" (ויקרא כה, נג).
ובטל מצות: "פתוח תפתח את ידך לו" (דברים, טו), ומצות "וחי אחיך עמך" (ויקרא כה, לו), "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט,יח), ו"הצל לקוחים למות" (משלי כד, יא), והרבה דברים כאלו,עכ"ל.
והנה מצוה זו לא רק בפדיון שבויים כפשוטה, אלא גם יהודי שנשמתו שבויה בידי היצר הרע,מצוה להציל אותו ולקרבו לדרך ה', זה מצוות פדיון שבויים ממש.
ולכן נשתדל בימים אלו יותר מכל זמן, לעשות מצוות פדיון שבויים רוחנית, שהקב"ה יושיענו ויפדנו במהרה מאפילה לאור גדול ונזכה שיקויים בנו "אם תוציא יקר מזולל" – כפי תהיה" (ירמיהו טו, יט), שזוכה שהקב"ה מדבר מגרונו, וברוך אומר ועושה, ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו.
