"אגואה ארדיינטי" (שהוא משקה שדימוהו הפוסקים לקוניאק), של סתם יינם (שעושים אותו מיין של גוים), אסור בהנאה כמו היין עצמו. וכתב הרמ"א, פירוש, יין שרוף שעושים אותו מיין נסך, אף על פי שהוא רק זיעה מן היין, הרי הוא כמו האיסור עצמו.
כלומר, גם משקה שמיוצר מיין שמרתיחים אותו ומן האדים שלו עושים משקה אחר, אם עשאוהו מיין נסך, אסור לשתות ממנו או ליהנות ממנו.
אלא שבספר אוצר המכתבים שחיבר הרב הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל (רבה של חיפה, בן דודו של הגאון רבי שלום משאש זצ"ל) כתב להצדיק מנהג אלו שמיקלים בזה, מפני שלשון הרמ"א "שעושים אותו מיין נסך", משמעה, שאיסור זה הוא דוקא אם עושים את המשקה מיין שניסכוהו לעבודה זרה ממש, אבל סתם יינם של גוים, שלא נודע אם ניסכוהו לעבודה זרה, אין איסורו חמור כל כך לאסור גם את המשקה היוצא ממנו. ומאחר ועבודה זרה אינה מצויה כל כך בזמננו, (כלומר, אין הדבר שכיח שינסכו יין לעבודה זרה שלהם), לכן פסר הלכה למעשה שלדעתו בזמנינו יש להקל לשתות מן המשקאות המיוצרים מזיעת היין, והוא הדין למשקה הקוניאק.
ומרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל תמה על דבריו הפלא ופלא, מאחר ומקור דברי מרן השלחן ערוך בענין זה, הם מדברי הריב"ש, ובדברי הריב"ש מפורש שהוא הדין לכל "סתם יינם" של גוים, שהואיל ואסרוהו חכמים, אסרו גם משקאות המיוצרים ממנו, ולפיכך פסק מרן רבינו זצ"ל לאסור בהחלט שתיית משקאות המיוצרים מן היין, כל שאין עליהם הכשר מוסמך.
ובאמת שיש להוסיף על זה, כי כל דברי הפוסקים שהזכרנו, אינם מוסבים אלא על משקאות המיוצרים מאדים של יין וכיוצא בזה (כדרך ייצור "אראק"), אולם קוניאק (ובשמו "ברנדי"), כלל אינו מיוצר מאדים של יין שיהיה שייך בכלל לדון בו להיתר, רק הוא יין מזוקק בבישול ארוך, שאחר זיקוקו מיישנים אותו כמה שנים עד שמגיע לטעמו, (כי כך היתה דרך גילויו של משקה זה, שהיו בני המקום "קוניאק" מייצאים יין לאנגליה, וביקשו מהם האנגלים לזקק את היין על ידי אידוי הנוזלים כדי שיפחת משקלו ולא ישלמו עליו מכס גבוה בכניסתו לאנגליה, ואחר כך האנגלים היו מוסיפים בו מים ומוכרים אותו כיין, עד שפרצה מלחמה, ונשארה כמות גדולה של יין מזוקק אצל הצרפתים, והם שימרו אותו בחביות עץ, ואחר כמה שנים טעמו ממנו, וראו כי טוב טעמו, ונקרא שמו על שם המקום ההוא, קוניאק), והלא הוא יין ממש לענין האיסור של יין נסך, ועל כן הדבר ברור לאסור בזה מכל וכל, ויש למחות ביד הנוהגים להקל בזה מטעמים בלתי נכונים, והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כמי נהר.
