ואם רוצה לחמם על גבי פלאטה בשרית נקייה היטב לחם, כדי לאכלו עם חלב, יכול להקל בזה בפשיטות, משום שאף אם יבלע הלחם טעם בשר מהפלאטה, מכל מקום מותר לאכול את אותו הלחם עם חלב או גבינה, משום שהבליעה המועטת של טעם הבשר בלחם, אין בה כדי לאסרו באכילה עם גבינה, ולכן גם מותר לאכול כל תבשיל פרווה שנתבשל בכלי של בשר, אחר שיוציאו מהכלי, עם חלב או גבינה. מהטעם הנזכר, שאין די בפליטת טעם הבשר מהכלי אל המאכל, בכדי להחשיבו מאכל בשרי ממש שיהיה אסור לאכלו עם חלב (ודין זה נקרא, "נותן טעם בן נותן טעם של היתר" ויבואר יותר באחת ההלכות בעתיד בעז"ה).
אולם כל מה שכתבנו שמותר לשים לחם על הפלאטה ואין לחוש לטעם הבשר שיבלע בלחם, ומותר לאכלו אחר כך עם חלב, היינו דווקא לעניין איסור בשר וחלב, אבל אם רוצה להשתמש בפלאטה של חמץ כדי להניח עליה מאכלים לפסח, הפלאטה צריכה הכשר על ידי עירוי מים רותחים מהקומקום. ואי"ה יבואר עניין זה בהזדמנות אחרת.
